ילד קטן הלך עם אבא שלו לקרקס.
הילד אהב במיוחד את הפיל והתבונן בו ארוכות בעת הופעתו.
בהפסקה עברו האב ובנו הקטן ליד הפיל, שהיה קשור בשרשרת ליתד נטועה באדמה.
היתד לא היתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק כמה סנטימטרים ממנה היו באדמה.
הילד התבונן בפיל , התבונן ביתד ובחבל ושאל את אביו:
"אבא איך יכול להיות שהפיל הגדול הזה לא מנסה להשתחרר מהחבל"?
האב ענה: "כי הפיל מאולף".
הילד שאל: "אז למה בכלל צריך לקשור אותו?"
ולא בדיוק הגיעה תשובה הגיונית.
עברו השנים הילד גדל והפך למתבגר ואיש צעיר. ואז שוב הגיע הקרקס לעיר והפיל עלה בזכרונו.
הצעיר סיפר לחברו את זכרון הילדות ואז העלה החבר הסבר מרתק מדוע הפיל לא משתחרר.
"הפיל לא בורח הסביר, כיון שהוא קשור ליתד דומה מאז היה צעיר מאוד. בתחילה ניסה, הזיע, משך,
וכשלא צלח פשוט התייאש והפסיק לנסות. ואז, הגיע היום הנורא בחייו בו פשוט הפסיק לנסות.
השלים עם חוסר האונים ונכנע לגורלו".
מוסר השכל
לא לפילים בלבד! הפיל החזק והגדול הזה שאנחנו רואים בקרקס לא בורח כי הוא מאמין שהוא לא יכול.
הוא לא בורח כי הוא זוכר את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד.
אף פעם לא הטיל ספק של ממש בכך, אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש.
הרגלים הופכים לאיזורי נוחות בחיינו. כל עוד זה משרת אותנו מה טוב.
אבל מה קורה כאשר אנחנו כבר לא שבעי רצון מהמצב הקיים?!
המלצה חמה
ערכו לכם רשימה של דברים שאינכם מאמינים שתוכלו לעשות ונסו לעשות כל יום משהוא מרשימת ה"לא יכול".
בדרך ל"מקום הנכון".
>> מה חשבת? אשמח לתגובה שלך כאן למטה :)
Comments